<h1>תניא רבתי סימן צ'</h1>
<h2>דף סו.</h2>
מצאתי בשם רבינו אבן מיגש ז"ל. כלה שפירסה נדה קודם שתכנס לחופה. אסור להכניסה לחופה. ואין מברכין ברכת חתנים אלא על כניסה. וכיון שאי אפשר לזווגן ולהצניען לחופה נמצאת ברכה שאינה במקומה, ומשהינן לה עד שתטהר ואחר כך מברכין ומכניסין. ומדאמר פירסה נדה מהו ש"מ שאינו יכול לכנוס. וכן מצאתי בשם רב נטרונאי גאון ז"ל, בשעת קידושין בודקין אם הויא החופה ראויה לביאה מברכין ז' ברכות וברכת אירוסין. ואם לאו מברכין ברכת אירוסין בין לצנועות בין לפרוצות. אבל ברכת חתנים אין מברכין עד שעת החופה. וכן מנהג פשוט בשתי ישיבות ובכל מקומות חכמים. ומסתברא שאם טרחו לצרכי סעודת החופה ותיקנו והזמינו כל צרכי החופה ופירסה נדה שאין למנוע לברך ברכת החתנים. כדי שלא יפסיד מה שתיקן לצורך סעודת החופה. כתב בעל עשרת הדברות ז"ל ומסתברא מדקאמר תבעוה לינשא ונתפייסה צריכה שתשב שבעה נקיים, ש"מ צריכה לטבול קודם שתנשא.
